הדס
Myrtus communis משפחת הדסיים (Myrtaceae)
שמות נוספים: הדס מצוי, Myrtle, Common myrtle, Myrtus
בקצרה
הדס מצוי הוא שיח ירוק-עד ריחני, צמח בר ישראלי וההדס של ארבעת המינים. הוא גדל ברוב סוגי הקרקע, מסתפק במעט מים ומתאים לגדר חיה, לשיח בודד ולעציץ. צריך קרקע מנוקזת, כי עודף מים סביב צוואר השורש גורם למחלות שורש. מי שרוצה ענפים משולשים לסוכות גוזם נמוך בחורף ומפסיק להשקות באמצע הקיץ.
כרטיס צמח
הדס Myrtus communis
- אור
- שמש מלאה / חצי צל
- מים
- השקיה מעטה
- קרה
- עמיד לקרה
- יובש
- עמיד ליובש
- קושי
- קל לגידול
- גודל
- גובה 1.5–3.5 מ׳
- עציץ
- מתאים לעציץ
- חיות מחמד
- רעילות לחיות מחמד: לא ידוע
איפה בארץ
- חוף - מתאים
- שפלה - מתאים
- הר - מתאים
- עמקים - מתאים
- נגב - מתאים
- ערבה - פחות מתאים
לוח שנה
החודש הנוכחי: נובמבר. החודשים משתנים בין אזורי הארץ - בדקו בגוף העמוד.
“תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, תַּחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס” (ישעיהו נה, יג). ההדס מופיע במקרא כסמל לגאולה, ואסתר המלכה נקראה בשמה העברי הדסה. אבל לצמח הזה יש גם סיפור פחות מוכר: הוא אינו נפוץ בטבע בישראל. לפי כתב העת “כלנית”, הוא גדל רק בכמה עשרות אתרים בגולן, בגליל העליון ובכרמל, והספר האדום מגדיר אותו כמין בסכנת הכחדה. הסיבה העיקרית: קטיף לסוכות.
החדשות הטובות הן שבגינה ההדס הוא אחד השיחים הקלים והחסכוניים במים שיש. הוא ירוק כל השנה, ריחני, סובל חום ומחסור במים, ומתאים לגדר חיה. המדריך הזה עוסק בשני השימושים: הדס כשיח נוי, והדס למי שרוצה לגדל בעצמו ענפים לארבעת המינים.
זנים מומלצים לגידול בישראל
בישראל גדל בר מין אחד בלבד מהסוג, הדס מצוי. הוא גם המין היחיד ממשפחת ההדסיים שגדל בר בארץ. ברשימת צמחי הנוי של משרד החקלאות מופיעים כמה זנים ותת-מינים שלו שנמצאים בגינות בארץ:
| זן | מאפיין | מתאים ל |
|---|---|---|
| הדס מצוי (מין הבר) | שיח צפוף, עלים קשים ומבריקים באורך 1-3 ס”מ, פרחים לבנים ופרי כהה | גדר חיה, שיח בודד, גינה חסכונית במים |
| ‘עבות’ | זן שפותח במכון וולקני לגידול לארבעת המינים. אפשר לגזום אותו לגובה 20-50 ס”מ ועדיין לקבל ענפים משולשים | מי שמגדל הדס לסוכות |
| קטן-עלים (תת-מין tarentina) | עלים קטנים יותר ממין הבר | גדר נמוכה ומעוצבת, עציץ |
| ‘מגוון’ (Variegata) | עלווה מגוונת | כתם צבע בגינה |
| ‘ננסי מגוון’ (Compacta Variegata) | צימוח קומפקטי, עלווה מגוונת | עציץ, אדנית, שוליים של ערוגה |
| ‘פירות-לבן’ (Leucocarpa) | פרי בהיר במקום הפרי הכהה הרגיל | אספנים, גינה מעניינת |
| ‘פירות-שחור’ (Melanocarpa) | פרי כהה | שיח בודד |
לפי שה”מ, רוב ההדסים שמשמשים לארבעת המינים מקורם בקו גנטי אחד. ההבדלים שרואים בין שיחים נובעים בעיקר מאזור הגידול, מההשקיה ומגורמים נוספים.
איפה ומתי שותלים
מתי: באביב. זו ההמלצה בהנחיות של שה”מ (שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות).
איפה בארץ: בטבע ההדס גדל בצפון, על מדרונות יבשים יחסית ולאורך גדות נחלים. בגינה הוא מסתדר ברוב הארץ, ומאגר הצמחים של אוניברסיטת צפון קרוליינה מגדיר אותו כעמיד לחום וליובש. נקודת תורפה אחת: קרה מאוחרת באביב עלולה לפגוע בצימוח הצעיר.
אור: שמש מלאה או צל חלקי. בצל כבד הוא נוטה להתדלדל.
קרקע: לפי שה”מ, ההדס גדל היטב בכל סוגי הקרקעות השכיחות בישראל, אבל עדיפות קרקעות שאינן גירניות וקרקעות מנוקזות. הניקוז הוא העיקר. מקום שבו עומדים מים בחורף מזמין ריקבון שורשים.
אחרי השתילה: משקים כל יום בימים הראשונים. כשהשורשונים מתחילים לצאת מגוש השתיל, מרווחים לפעם בשלושה ימים.
גדר חיה: במטעי הדס מסחריים שותלים 50 ס”מ עד מטר בין שתיל לשתיל, ויש חלקות מוצלחות גם בצפיפות של 50 על 50 ס”מ. זה נותן מושג כמה צפוף אפשר לשתול כשרוצים גדר סגורה.
השקיה לאורך השנה
ההדס הוא צמח חסכוני במים. לפי “כלנית” הוא סובל מחסור במים, ושיח מבוסס מסתפק במעט.
לשיחי נוי בכלל, שה”מ מפרסם טבלה של צריכת מים יומית בליטרים למ”ר. הנתונים מתייחסים לשיחים ועצי נוי, לא להדס בלבד, ואפשר להשתמש בהם כנקודת מוצא:
| אזור | קיץ (ל’ למ”ר ליום) | אביב וסתיו (ל’ למ”ר ליום) |
|---|---|---|
| רצועת החוף | 1.5 | 1.0 |
| מישור החוף והשפלה | 1.5 | 1.0 |
| אזור ההר | 2.0 | 1.5 |
| הנגב והעמקים החמים | 2.0 | 1.5 |
| הערבה ואילת | 3.5 | 2.5 |
כל כמה זמן: לפי אותה חוברת, בקיץ משקים שיחים כל 7-14 ימים בקרקע קלה, כל 7-21 ימים בקרקע בינונית-כבדה וכל 14-28 ימים בקרקע כבדה. מנת המים היא שטח השיח במ”ר, כפול הצריכה היומית, כפול מספר הימים בין השקיות. בחורף, כשיורדים גשמים, לא משקים.
דישון
ההדס לא צריך הרבה דשן. בגידול המסחרי לענפים מתחילים לדשן במאי, כשהענפים מתחילים לבצבץ, במנות קטנות של דשן מורכב עם כל יסודות ההזנה, ומוסיפים ברזל (סקווסטרין). מפסיקים לדשן כשמפסיקים להשקות. שה”מ מציין שהדישון לא נועד רק לעודד צמיחה, אלא גם לבנות ענף חזק.
בגינה ביתית מספיקה מנת קומפוסט בסתיו או באביב. אם העלים הצעירים מצהיבים בין העורקים בקרקע גירנית, זה סימן אפשרי לחוסר ברזל. מדריך להכנת קומפוסט ביתי נמצא במדריך הקומפוסט.
גיזום
מתי: בחורף, ולא אחרי חודש אדר. לפי שה”מ, גיזום מאוחר יותר יוצר הרבה ענפים, אבל קצרים יותר.
לגדר חיה: ההדס צפוף מטבעו ומגיב היטב לגיזום. בגידול המסחרי גוזמים את השיחים עד פני הקרקע מדי חורף, והם צומחים מחדש. כלומר, גם שיח שהזדקן והקריח מלמטה אפשר לחדש בגיזום חזק בחורף. גדר מעוצבת מחזיקים בתספורות קלות בעונת הצמיחה.
לענפים מפוצלים: קטימת קצות הענפים באוגוסט-ספטמבר יוצרת ענפים מסועפים. כך מגדלים ענפי “ספריי” לזרי פרחים.
על עקרונות הגיזום הכלליים אפשר לקרוא במדריך גיזום עצים.
הדס לארבעת המינים
הדס כשר לסוכות הוא הדס “משולש”: בכל מפרק בענף יוצאים שלושה עלים יחד, ולא שניים. השילוש הזה לא קבוע. הוא תלוי בזן, בגיזום ובמועד. כך מגדלים אותו לפי שה”מ:
- חומר ריבוי: קונים שתיל או ייחור משיח שידוע שהוא נותן ענפים משולשים, רצוי מחלקה שמגדלת הדס לארבעת המינים.
- גיזום חורף נמוך: השיטה המקובלת היא לגזום את השיח עד פני הקרקע, בחורף ולא אחרי אדר. בזן ‘עבות’ אפשר לגזום ל-20-50 ס”מ.
- השקיה בקיץ: הענפים צומחים בקיץ. במטעים מסחריים המנה עולה מ-2 קוב לדונם ליום באפריל עד 5 קוב לדונם ליום ביולי-אוגוסט.
- הצמאה: מט’ באב ועד ט”ו באב בערך מפסיקים להשקות בהדרגה, כדי לעצור את הצמיחה ולהקשיח את העלים העליונים. כך הם לא קמלים אחרי הקטיף. בקרקע קלה לא מפסיקים לגמרי, רק מצמצמים. סימן להתעצות: קצה הענף משנה צבע מירוק לחום.
- קטיף: מסוף חודש אב ועד חג הסוכות, בשעות הקרירות.
השילוש מתחיל להופיע בדרך כלל ביוני. מגדלים מסחריים קוטמים את הענפים שאינם משולשים שבוע לפני הקטיף, כדי לסמן אותם מראש. לשאלות הלכתיות על כשרות הענף פונים לרב.
פריחה, פרי וריח
ההדס פורח ממאי עד אוגוסט. הפרחים לבנים, בקוטר של כ-15 מ”מ, עם הרבה אבקנים צהובים. הם נפתחים מוקדם בבוקר, ומבקרות בהם בעיקר דבורים. ביום הראשון מבשילים האבקנים וביום השני השחלה, וכך הפרח לא מאביק את עצמו.
אחרי הפריחה מתפתח פרי: ענבה ירוקה על עוקץ ארוך, שמבשילה לסגול-שחור. הבשר חמצמץ וארומטי ומלא זרעים קשים. לפי אוניברסיטת צפון קרוליינה הפרי אכיל, אבל לא טעים במיוחד, ואת העלים משתמשים לפעמים כתחליף לעלי דפנה.
הריח של ההדס מגיע משמן אתרי שנמצא בעלים ובפרחים. כשמועכים עלה, משתחרר ריח חזק. לפי “כלנית”, המרכיב העיקרי, צינאול, מהווה 15-45 אחוז מהשמן, והשמן מרחיק אוכלי עשב ומיקרואורגניזמים. בעבר שימש ההדס לטקסים, לרפואה, לקוסמטיקה ולבושם.
מזיקים ומחלות נפוצים
שה”מ מציין שההדס נתקף על ידי מזיקים ומחלות רבים, אבל כמעט שאין תכשירים מורשים לשימוש בו. לכן קודם מזהים את הבעיה, רצוי עם איש מקצוע, ורק אחר כך מטפלים.
עלים צעירים מעוותים, כסופים ← תריפסים. חרקים זעירים, באורך 1-1.5 מ”מ, שתוקפים קודקודי צימוח ועלים צעירים.
עלים מסולסלים ודביקים, אבקה שחורה ← כנימות עלה. מושבות על הצימוח הצעיר, בעיקר באביב ולפעמים בסתיו. הטל-דבש שהן מפרישות מזמין פטריית פייחת שחורה. לרוב אויבים טבעיים מדבירים אותן, ולכן כדאי לבדוק את הרמה לפני שמרססים. עוד על כך במדריך כנימות עלה.
פייחת שחורה רבה, ענפים מתייבשים ← כנימות מגן וכנימות קמחיות. הנזק עלול להיות משמעותי ולפגוע בשיח כולו.
כתמים עגולים אדומים-חומים על העלים ← כתמי עלים (חלפת וצרקוספורה). מחלות פטרייתיות שתוקפות בעיקר בסתיו, באזורים עם הרבה טל.
שיח מצהיב, מתנוון ומת מהר ← מחלות שורש. פיטופטורה בקרקע לא מנוקזת, ריזוקטוניה מעודף רטיבות בצוואר השורש, ומקרופומינה בתנאי יובש וחום. מניעה: ניקוז, השקיה סבירה, טפטפות רחוקות מהגזע וחיפוי קש או גזם שמוריד את טמפרטורת הקרקע.
נוספים: זחלי עשים, חלזונות, ונמטודות עפצים שגורמות להצהבה ולהתנוונות.
שה”מ מוסיף הערה חשובה: ריסוסים מיותרים או מופרזים פוגעים באויבים הטבעיים, ולפעמים דווקא הם מעוררים את המזיקים.
גידול בעציץ
הדס מתאים לעציץ, והזנים הקומפקטיים מתאימים במיוחד. אוניברסיטת צפון קרוליינה מציינת שמגדלים אותו גם בעציצים וגם כבונסאי. העיקר הוא ניקוז: עציץ עם חורים, מצע אוורירי, ובלי תחתית שעומדים בה מים. בקיץ עציץ מתייבש מהר יותר מאדמה, ולכן בודקים את הלחות לעיתים קרובות יותר. אפשר לגזום ולעצב אותו לכדור או לגדר קטנה במרפסת.
טעויות נפוצות
לקטוף הדס בטבע. מין בסכנת הכחדה. מגדלים שיח בגינה.
לשים את הטפטפת צמוד לגזע. זה המתכון לריזוקטוניה. מרחיקים את הטפטפות מצוואר השורש.
לשתול במקום שעומדים בו מים. פיטופטורה הורגת שיח בתוך ימים. ההדס צריך קרקע מנוקזת.
להשקות הדס בוגר כמו ערוגת פרחים. הוא שיח חסכוני. עודף מים מזיק לו יותר מחוסר.
לגזום מאוחר באביב ולצפות לענפים ארוכים לסוכות. גיזום אחרי אדר נותן ענפים רבים וקצרים.
לרסס על כל כנימה. כנימות עלה מודברות לרוב על ידי אויבים טבעיים, וריסוס מיותר עלול להחמיר את המצב.
לקנות שתיל אקראי לארבעת המינים. לא כל שיח נותן ענפים משולשים. קונים חומר ריבוי משיח מוכח.
ההדס משתלב היטב בגינה ים-תיכונית חסכונית לצד רוזמרין, לבנדר וזית. רעיונות לתכנון נמצאים במדריך תכנון גינה.
שאלות נפוצות
מתי שותלים הדס?
באביב. זה המועד ששה״מ ממליץ עליו. בימים הראשונים אחרי השתילה משקים כל יום, וכשהשורשים כבר יוצאים מגוש השתיל מרווחים את ההשקיה לפעם בשלושה ימים.
איך מקבלים הדס משולש לסוכות?
קונים שתיל מצמח שנותן ענפים משולשים, גוזמים את השיח נמוך במהלך החורף ולא אחרי חודש אדר, ומפסיקים בהדרגה את ההשקיה בערך בין ט׳ לט״ו באב, כדי שהעלים בקצות הענפים יתקשו. השילוש מתחיל להופיע בדרך כלל ביוני.
אפשר לקטוף הדס בטבע?
לא כדאי. הדס מצוי אינו נפוץ בטבע בישראל, והספר האדום של צמחי ישראל מגדיר אותו כמין בסכנת הכחדה, בעיקר בגלל קטיף לסוכות. מגדלים הדס בגינה או קונים ענפים מגידול חקלאי.
האם הדס מתאים לגדר חיה?
כן. הדס הוא שיח צפוף וירוק-עד שסובל חום ומחסור במים, ונהוג לשתול אותו בקבוצות או כגדר חיה. הוא מגיב טוב לגיזום, גם לגיזום חזק.
למה ההדס מתייבש פתאום?
הסיבה הנפוצה היא מחלת שורש בגלל עודף מים: פיטופטורה בקרקע לא מנוקזת, או ריזוקטוניה כשהטפטפת צמודה לצוואר השורש. מרחיקים את הטפטפות מהגזע ולא משקים יותר מהנדרש.